לעתים קרובות שמעתי מחברים שהם מגדלים שמיר בנפרד: במיטות מסוימות - לצמחייה ירוקה, ובאחרות - למטריות. וזה הפתיע אותי מאוד, כי אני תמיד משתמש בשיטת שתילה אחרת שחוסכת זמן ומקום.
כאשר התחלתי לראשונה לחקלאות, עשיתי גם טעויות רבות בגידול שמיר, אך כשלמדתי את השיטה שאני רוצה לחלוק, עשיתי את חיי הרבה יותר קלים.
ניתן לקרוא לשיטה שלי "שניים באחד", מכיוון שקודם השמיר צומח בשיחים, ואז, בדיוק בזמן לעונת הכבישה, הוא ישמש למטריות. והעיקר בכך הוא שעלי הצמח תמיד יישארו עסיסיים, ארומטיים ורכים. רק הגבעולים יהיו עמוקים יותר עד הנפילה, בדיוק כאשר המטריות נדרשות לשימורים.
אתה עשוי לחשוב שאני פשוט משתמש במגוון זרעים מיוחד, אבל זה לא המקרה. לפני שנים רבות ניסיתי זנים שונים, אך בסופו של דבר עדיין הגעתי למסקנה שהם לא באמת חשובים. אתה רק צריך לדעת איך לשתול את הצמח בצורה נכונה.
לפני מספר שנים סבתא שלי סיפרה לי על דרך מיוחדת לשתול את היבול הזה, שאני משתמש בו מאז. הדבר החשוב ביותר בשיטה זו הוא זריעת הצמח בתוך צרורות, ולא בשורות, כפי שנהוג לעשות. ראשית, אני חופרת חור בגודל של 10-15 ס"מ. ואז הכנסתי את הזרעים לשם, טומנת אותם ומשקה אותם במים.
דווקא מכיוון שהזרעים בחור הם בחבורה, הזרעים יגדלו בשיח פלאפי, והירוקים תמיד יהיו עסיסיים ורכים. כל הקיץ אני משתמש בבציר לבישול. בשל העובדה שהוא עסיסי מאוד, אני מוסיף אותו כמעט לכל המנות. מרכיבי הכבישה יתחילו להיווצר קרוב יותר לתקופת השימורים, ואז תוכלו להתחיל להשתמש בהם.
שיטה זו יכולה להיות שימושית עבור עקרות בית רבות, מכיוון ששמיר טעים וריחני יעמוד על השולחן כל הקיץ. והצמח עצמו ימשיך לגדול ולא לפרוח. וגם עד הסתיו יסופקו לכם מטריות לכבישה של ירקות.
בשיטה שלי, אתה כבר לא צריך לנסות לשתול זנים שונים של שמיר. אני מאוד אסירת תודה לסבתא שלי על ששיתפה אותי את זה פעם אחת, כי זה הציל אותי מלהיות מיותרת ועכשיו אני בכלל לא עושה מאמץ נוסף לגדל את הצמח הזה.
